יום ראשון, 7 באוגוסט 2016

דוברבקה אוגרשיץ' / מוזיאון הכניעה ללא תנאי

"בגן החיות של ברלין, ליד הבריכה של פיל הים, יש תצוגה מיוחדת במינה. בתיבת זכוכית מוצגים כל החפצים שנמצאו בקיבתו של פיל הים רולנד, כאשר מת ב- 21 באוגוסט 1961. ואלה הם: 


מצת ורוד, ארבעה מקלוני ארטיק (מעץ), סיכת מתכת בדמות כלב פודל, פותחן של בקבוקי בירה, צמיד אישה (כנראה מכסף), סיכה לשיער, עפרון עץ, אקדח מים מפלסטיק, סכין פלסטיק, משקפי שמש, מחרוזת דקה, קפיץ (קטן), טבעת גומי, מצנח (צעצוע), שרשרת פלדה באורך כ- 40 ס"מ, ארבעה מסמרים (גדולים), מכונית פלסטיק ירוקה, מסרק פלדה, תג זיהוי מפלסטיק, בובה קטנה, פחית בירה (פילסנר שליש ליטר), קופסת גפרורים, נעל של תינוק, מצפן, מפתח למכונית, ארבעה מטבעות, סכין בעלת ניצב עץ, מוצץ, צרור מפתחות (חמישה), מנעול תלוי, נרתיק פלסטיק קטן לכלי תפירה. 



מול התצוגה המוזרה הזאת עומד המבקר מוקסם יותר מאשר מבועת, כמו מול ממצאי חפירות ארכיאולוגיות. הוא יודע שיד המקרה (תאבונו הגחמני של רולנד) קבעה את ערכם התצוגתי-מוזיאלי, ועם זאת אין הוא יכול להתעלם ממחשבות מרחיקות לכת, כאילו במרוצת הזמן נרקמה בין החפצים האלה מערכת יחסים עדינה וטמירה".



דוברבקה אוגרשיץ', "מוזיאון הכניעה ללא תנאי", תרגמה מקרואטית דינה קטן בן-ציון, הוצאת עם-עובד, 2009, עמ' 7. 



כן, אני מסכימה. הזמן הוא אוצר מתעתע. אנחנו מביטים באוסף חפצים שמתגלה בחפירה ארכיאולוגית ונדמה לנו שזוהי קומופוזציה שלמה המכילה תשובה ברורה, ניתנת לפענוח. כאילו מקבץ החפצים שלפנינו חייב להיות מכוון, שיד תבונית נעלמה הניחה אותו כך עבורנו, עד שנבוא; כאילו שיש בין החפצים יחס אינהרנטי, הכרחי ממש, שעלינו לקראו כתחביר, כסיפור בלשי אחד, ליניארי, שיש לו הגיון מובן שאנחנו יכולים להתחקות אחריו. וכחוקרת של תרבות חומרית עתיקה אני מסמנת לעצמי בתמרור תזכורת: יש לשים לב לתקווה הזאת שלנו, להרגיש כיצד היא מטה את הכף.