ביום כיפור ראינו סרט אנימציה מעניין, חתולו של הרב, המבוסס על רומנים גראפיים בצרפתית מאת ג'ונתן ספאר. הוא מציג בצורה מקסימה שאלות על אמונה ועל יהדות מזרחית מול אשכנזית, ומצליח לנטרל ברוב חן את השאלה הנפיצה מיהו יהודי (חתולו של הרב דורש שיערכו לו בר מצווה כדי שיוכל לקדם את סיכוייו עם בתו של הרב). בשיאו של הסרט יוצאת חבורה משונה למסע פרוע לירושלים הנצחית שממשיכה להתקיים מימי התנ"ך ועד היום, ללא הפרעה, דווקא באתיופיה.
אני תמיד מתעניינת מאוד לראות איך סרטים עכשווים בוחרים לדמות את העבר המקראי מבחינה חזותית. זאת פסאודו-היסטוריה שמצליחה לחשוף הרבה מההנחות המובלעות שלנו לגבי העבר. הסרט הזה מלא הומור ופנטזיה ואין בו כמובן שום יומרה לייצוג היסטורי, ובכל זאת אפשר לשים לב שירושלים הנצחית היא בעצם הכותל ובית הכנסת הפוגשים את ערי הזהב הנסתרות, שסמליה הם האריה ומגן הדוד, ושהיא מאוכלסת ביהודים דמיוניים, במידות נפיליות, שחורים כנגד אבני הזהב. אני מנסה למקם את הרקע האדריכלי ולא ממש מצליחה לזהות את מקורות ההשראה - אולי זיגורטים מסופוטמיים? מצודות בתבליטים אשוריים? מה שכן, מסתבר שיש בירושלים הנצחית גם פילים ורודים, וזה דווקא חשוב לדוקטורט שלי על שנהבים עתיקים.
