יום ראשון, 6 ביולי 2014

לקורא ולמסתכל: מקורות חזותיים לאמנות עתיקה ולארכיאולוגיה של ארץ-ישראל

שוחרי הארכיאולוגיה והאמנות העתיקה של ארץ-ישראל ימצאו עניין רב בשני מאגרי אינטרנט ישראליים המרכזים צילומים ומידע ראשוני על ממצאים רבים מחפירות ארכיאולוגיות שהתקיימו בארץ-ישראל. אלו לא מאגרים על אתרים ארכיאולוגיים, ובדרך-כלל אין בהם תכניות או מפות; תחת זאת, יש בהם את הדבר האהוב עליי: חפצים עתיקים. על אף שהמאגרים האלה כבר קיימים כמה וכמה שנים, נדמה שהם לא מוכרים מספיק בקרב הציבור הרחב, וחבל. אז הנה, גם אני תורמת את חלקי ומבקשת לפרסם אותם על הבמה הקטנה של הבלוג. המאגרים זמינים לשימושם של תלמידים, סטודנטים, מורים, מדריכי טיולים, חוקרים וסתם משוטטים.  

מוזיאון ישראל פרסם לפני כמה שנים מאגר אלקטרוני שאני מאוד אוהבת (ואפילו עבדתי לא מעט במחלקה שעמלה על פרסומו): דמיין או Imagine, שבו אפשר לראות תמונות טובות של הרבה מהממצאים היפים במוזיאון, והוא גם ממשיך להתעדכן ככל שהזמן עובר. מומלץ לחפש לפי "מחלקות" כדי לקבל סקירה מעניינת של ממצאי המפתח של כל מחלקה. היתרון הגדול באתר של מוזיאון ישראל הוא התחושה שנבחרו כאן הפריטים "המיוחדים", אותם ממצאים שזכו ברבות השנים למעמד איקוני במחקר הארכיאולוגי, ממצאים שמצליחים לייצג היבט מובהק של תרבות או של תקופה, ובכלל - כאלו המספרים סיפור. זו, כמובן, המשימה האוצרותית העומדת בפני כל מוזיאון: לבחור את החפצים שיש בהם עניין לציבור, ולהסביר לציבור מדוע הם מעניינים. המוזיאון מצרף לכל ממצא גם את "התווית" שלו, אותה הגדרה תמציתית שמלווה את הממצא בתצוגה עצמה. מהבחינה הזו, המאגר של המוזיאון נותן שירות חשוב מאוד למתעניינים בארכיאולוגיה של ארץ-ישראל, משום שאפשר ממש לקרוא בו סיפור חזותי שמתפתח לאורך התקופות. לכל ממצא יש גם הפניה ביבליוגרפית לפרסומי המוזיאון הקשורים אליו.   

רשות העתיקות גם היא מעדכנת לאורך הזמן מאגר אלקטרוני מקיף ומרשים תחת "אוצרות המדינה", וגם לו יש גרסא דוברת אנגלית (כאן). הצילומים במאגר הזה הם ברובם הגדול חדשים לגמרי ולכן יוצאי-דופן באיכותם. אפשר גם לרכוש אותם. המאגר הזה מחולק לפי תקופות, ובתוכן מחולק לפי תת-קטגוריות פונקציונאליות. יש בו עמודה שמוקדשת לממצאים שנתגלו תחת המנדט הבריטי ושמורים כיום במוזיאון רוקפלר, אשר להם מעמד משפטי מיוחד מבחינת מדינת ישראל. היתרון של המאגר של רשות העתיקות הוא, ללא ספק, רוחב היריעה שלו. רשות העתיקות היא האוצרת של כל הממצאים שנחפרו בחפירות ארכיאולוגיות בארץ-ישראל מאז קום המדינה (וכאמור, גם, בחפירות בזמן המנדט, תחת מגבלות משפטיות), ולכן היא מציעה למשתמשי המאגר סקירה אנציקלופדית של ממצאים מרחבי התקופות והתרבויות שנחפרו בארץ, לצד הפניות ביבליוגרפיות ראשוניות למידע החשוב ביותר מבחינה מחקרית: היכן הממצא פורסם בדו"חות ארכיאולוגיים (רק חבל שלפי ניסיוני, לפעמים ההפניות טיפה משובשות. נקווה שהעניין יתוקן!). עוד יתרון: אפשר למצוא במאגר של רשות העתיקות גם ממצאים מחפירות הצלה חדשות לגמרי.  

והערה קטנה לסיום: אחרי שמתחילים להתעמק במאגרים הללו, מתחילים להבין שיש ביניהם לא מעט כפילויות. הסיבה נעוצה במערכת היחסים המיוחדת שבין המוזיאון לבין רשות העתיקות. למעשה, רשות העתיקות משאילה למוזיאון ישראל ממצאים ארכיאולוגיים רבים בהשאלות ארוכות-טווח, ולכן לא מעט מן הממצאים שהמוזיאון בחר להציג על-שום חשיבותם לציבור, ואשר נכללים גם במאגר החזותי שלו, שייכים לרשות העתיקות. אפשר להצליב בין ממצאים המופיעים בשני המאגרים לפי מספר רשות העתיקות (מספר ר"ע המופיע לצד כל צילום במאגר מוזיאון ישראל).